כניסה עם גוגל
כניסה עם פייסבוק
ארמטה פיירוטי Ermete Pierotti 'אוסף נופים, תלבושות וחפצים שונים מארץ ישראל (פלשתינה)' – כתב יד ייחודי זה, הכתוב בשפה האיטלקית, כולל 154 עמודי קווארטו נפרדים (22X28 ס"מ). בכתב היד משולבים ציורים ורישומים בשחור לבן ובצבע של דמויות וטיפוסים ארץ-ישראליים, שרטוטים וחתכים של מבנים קדושים, פרטי לבוש, תכשיטים, כלי נגינה, בשמים ורישומי בעלי חיים הנזכרים במקרא ופרחים מקומיים שעברו תהליכי ייבוש. התצלומים המשולבים בכתב היד לא נעשו להערכתנו בידי פיירוטי עצמו, אלא נרכשו מצלמים מקומיים (קיימת אי ודאות באשר לזהות הצלם). הרישומים והציוריים מלווים בטקסטים וציטוטים מהתנ"ך, מהברית הישנה והחדשה, מאגדות עם מקומיות, וגם ממקורות היסטוריים של כתבי יוספוס פלביוס וגיאוגרף ערבי בן המאה ה- 12. כמקובל בתקופתו נועדו החומרים החזותיים לפרש ולאשש את הכתוב בכתבי הקודש השונים. פרשנותו הכתובה והחזותית של פיירוטי מלווה גם בהערות אישיות, מהן ניתן ללמוד על עומק היכרותו עם החברה והמרחב הארץ-ישראלי בני זמנו. הדבר מעיד על רוחב אופקיו של פיירוטי וכנראה גם כוונתו לעניין את הקהל ולקרב אותו אליהם. במבט כללי על הציורים שבכתב היד ניכר הבדל בסגנון ובטיב של חלק מהציורים, עובדה המטילה ספק בכך שפיירוטי צייר את כולם - סביר שחלק מהאיורים הוזמנו אצל ציירים אחרים. הצילומים בכתב היד נמנים עם המוקדמים ביותר של אתרים שונים בארץ-ישראל. מרבית האתרים שנסקרו הם מסביבות ירושלים ובית לחם. כתב היד נכתב כנראה בזמן שהותו של פיירוטי בארץ ישראל וייתכן כי השלים את כתיבתו לאחר שובו חזרה לאירופה. עדות לכך הינם המפה המצורפת משנת 1862 (שנה לאחר שעזב את ארץ-ישראל) וצילומים שניתן היה לרכוש רק אצל הצלם המקומי בארץ. בכתב היד אין כלל תיקונים וניתן להניח כי נועד לשמש בסיס לפרסום ספר עתידי. כתב היד נרכש בשנת 1958 בחנות ספרים עתיקים בניו-יורק בידי המהנדס והאספן הירושלמי ויקטור זלקינד, שתרם את אוספיו למוסד יד יצחק בן-צבי לפני פטירתו. על אופן רכישת הכתב היד ניתן לקרוא במאמרו של אלי שילר: 'ארמטה פיארוטי, חוקר ארץ ישראל והאדריכל המערבי הראשון של ירושלים' (כתב העת 'אריאל', מספר 203, אוגוסט תשע"ג, 2013 עמודים 33- 50) . ארמטה פיירוטי - האיש ופועלו: ארמטה פיירוטי היה מהנדס וארכיאולוג איטלקי יליד 1821 ממודנה שבאיטליה, שחי באמצע המאה התשע עשרה. הוא סיים את לימודיו במתמטיקה והנדסה והוסמך להיות קצין בחיל ההנדסה בצבא ממלכת סרדיניה. בשנת 1849 הואשם במעילה בכספי יחידתו הצבאית, וכעונש הורד בדרגתו, גורש מאיטליה ובהמשך הגיע לירושלים. בשנת 1854 נבחר על ידי סוראיה פאשה, מושל ירושלים העות'מאני, לשמש כיועץ אדריכלי, מודד וחופר לעבודות שיפוץ של אתרים היסטוריים-דתיים בירושלים, שהיו בשעתו סגורים לחוקרים מערביים (בעיקר המבנים שעל הר הבית). סוראיה פאשה מינה את פיירוטי לשמש מהנדס, ואדריכל שיפוץ של מפעלי בנייה ומפעלי מים בירושלים שהיו מוזנחים ולא סיפקו את צרכי העיר. פיירוטי נעזר בשרותיו של הצלם היהודי המומר, מנדל ג'ון דינס לתעד את הר הבית ומסגדיו ואתרים נוספים ברחבי הארץ. פיירוטי השתתף בבניית האכסניה (ההוספיס) האוסטרי בסמוך לוויה דולורוזה, חקר את כנסיית סנטה אנה ומנזר האחיות ציון. חפירת האתר חשפה חלקים נוספים בשער בעל שלוש הקשתות ( 'קשת אקה הומו'), אמת המים התחתונה ומקורות המים מימי בית שני המוליכה להר הבית. לאחר שנים בהם פעל בירושלים, עד לשנת 1861, נקלע פיירוטי למחלוקת בעניין זיהויה ומיקומה הנכון של כנסיית הקבר הקדוש. בנוסף הואשם כי עשה מעשה של 'גניבה ספרותית' (פלגיאט) כאשר העתיק מספרו של הבריטי ג'ורג' וילאמס 'העיר הקדושה', פרשה שהתגלגלה אל פתח בתי המשפט בלונדון. פיירוטי סיים את עבודתו בארץ-ישראל מטעם הממשל העות'מאני ושב לאירופה. ידוע כי שהה בלונדון בין השנים 1864-1862 כדי לסייע בהכנת התרגום לספרו : 'ירושלים הנחקרת' (Jerusalem Explored) ומאז לא נודע עליו. ספרו זה על שני כרכיו הוקדש לנפוליאון השלישי, הוקרה על עזרת הקונסוליה הצרפתית בירושלים למחקריו, והחסות שצרפת העניקה למקומות הקדושים. הספר ראה אור בשנת 1864. פיירוטי נחשב לדמות מוערכת בחקר ירושלים וארץ ישראל. בשנות השבעים של המאה העשרים עיריית ירושלים קראה רחוב מצפון לשער שכם על שמו.
בחרו את שפת העמוד:
שפה נוכחית
